Daf 51a
זוּזָא מָאכָא בַּהֲדֵיהּ דְּלָא נָפֵיק, תְּקַע לֵיהּ אַחֲרִינָא וְיַהֲבֵיהּ נִיהֲלֵיהּ.
Rachi (non traduit)
זוזא מאכא. שנפחתה צורתו:
ולא הוה שקיל ליה כלומר לא היה ניקח בעיר להוצאה לא היה הדינר שקול ושוה לו כלום:
שְׁלֹשִׁים שֶׁל עֶבֶד, חֲמִשִּׁים שֶׁל אוֹנֵס וְשֶׁל מְפַתֶּה וְכוּ'. הָא תּוּ לְמָה לִי? הָא תְּנָא לֵיהּ רֵישָׁא!
Rachi (non traduit)
הא תו למה לי. האי וכולם הא תנא ליה:
אוֹנֵס וּמוֹצִיא שֵׁם רַע אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: כֵּיוָן דְּלָא כְּתִיב בְּהוּ ''שְׁקָלִים'', אֵימָא זוּזֵי בְּעָלְמָא, קָא מַשְׁמַע לַן דְּמֵילָף קָא יָלְפִי מֵהֲדָדֵי.
Rachi (non traduit)
משום אונס ומוציא שם רע איצטריכא ליה. למיתני האי וכולם בשקל הקודש משום דרישא לא תנא שקל הקודש ומיהו פשיטא לן באינך כולהו דסלעים נינהו דהא בפדיון הבן כתיב (במדבר ג':
מ''ז) חמשת שקלים לגולגלת ובעבד כתיב (שמות כ''א:ל''ב) שלשים שקלים יתן (בעל השור) לאדוניו ובמפתה כתיב (שם כב) כסף ישקול אבל באונס ומוציא שם רע לא כתיב שקל וסד''א [הא] דתנא ברישא במנה צורי כל חד וחד כי דיניה קאמר דהיכא דכתיב שקלים יהיב שקלים צורים והיכא דלא כתיב שקלים ליתיב דינרי צורים קמ''ל סיפא וכולם בשקל הקודש דמילף ילפי מהדדי בכסף קצוב מכסף קצוב כדרב אסי דלעיל אית ספרים דכתוב הכי אטו כולהו בני פדיה נינהו וקפריך אמתניתין דנקט לשון פדייה בכולהו דקתני וכולן נפדין והא לא שייכא לשון פדיה אלא בבכור תני כל הנפדין נפדין בכסף ושוה כסף כל הנפדין כגון בכור אדם והקדשות ומעשר:
מעשר שני אינו נפדה אלא בכסף טבוע ולא בשוה כסף ואפי' פרוטות טבועות שפיר דמי:
חוּץ מִן הַשְּׁקָלִים. תָּנָא: חוּץ מִן הַשְּׁקָלִים, וּמַעֲשֵׂר, וְהָרֵאָיוֹן.
Rachi (non traduit)
והראיון. לקנות עולת ראייה הנקנית בשתי מעות כסף כדאמרי' בחגיגה (דף ב.) הראייה שתי כסף והנך שתי כסף טבועות בעינן:
שְׁקָלִים — דִּתְנַן: מְצָרְפִין שְׁקָלִים לְדַרְבּוֹנוֹת, מִפְּנֵי מַשּׂאוֹי הַדֶּרֶךְ.
Rachi (non traduit)
מצרפין שקלים לדרבונות. בני העיר ששולחין שקליהם לירושלים מצרפין אותן ולוקחין מהן דרבונות הוו זהובים טבועים דרבונות אין שאר זהב לא שאינו טבוע ובמסכת שקלים (פ''ב ה''א) מפרש טעמא שמא תיזול מרגליות כו' והוא הדין לכל שוה כסף שמא יזול ונמצא הקדש מפסיד אבל טיבעא לא זייל:
מַעֲשֵׂר — דִּכְתִיב: ''וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף בְּיָדְךָ'', וְהָרֵאָיוֹן — תָּנֵי רַב יוֹסֵף: שֶׁלֹּא יָבִיא סִיגָה לָעֲזָרָה.
Rachi (non traduit)
וצרת הכסף. דבר שיש עליו צורה:
ה''ג ראיון תני [נמי] רב יוסף שלא יביא סיגה. כסף סיגים אלא טבוע. והיינו ברייתא דרב יוסף לאו לפרושי אלא לסיועי:

Tossefoth (non traduit)
והראיון תני רב יוסף כו'. פי' בקונטרס דהכי גרסי' תני נמי רב יוסף שלא יביא סיגה כסף סיגים אלא טבוע והא ברייתא דרב יוסף לא לפרושי אלא לסיועי ולא משמע כן דמה צריך להביא ברייתא לסיועי לברייתא ועוד דלא הוה ליה למימר שלא יביא אלא לא יביא ועוד דמשמע כאחרינות דמפרש בכל חד טעמא לכך נראה דלפרושי טעמא אחר דאם היה מביא שוה כסף זימנין דמייתי נסכא וכסף סיגים שלא ישוה שתי מעות כסף ולא ימכרו לו לעולת ראייה טובה באותה סיגה כאילו היה מביא כסף טבוע:
מַתְנִי' אֵין פּוֹדִין לֹא בַּעֲבָדִים, וְלֹא בִּשְׁטָרוֹת, וְלֹא בְּקַרְקָעוֹת, וְלֹא בְּהֶקְדֵּשׁוֹת. כָּתַב לְכֹהֵן שֶׁהוּא חַיָּיב לִיתֵּן חֲמִשָּׁה סְלָעִים — חַיָּיב לִיתֵּן לוֹ, וּבְנוֹ אֵינוֹ פָּדוּי. לְפִיכָךְ, אִם רָצָה הַכֹּהֵן לִיתֵּן לוֹ בְּמַתָּנָה — רַשַּׁאי.
Rachi (non traduit)
מתני' אין פודין בכור אדם לא בעבדים כו'. אע''ג דאמרן לעיל (בכורות דף מט:) בכסף ובשוה כסף:
ולא בשטרות. שאם יש לו שטר על חבירו בה' סלעים ונתנו לכהן שיגבה אותו חוב בפדיון בנו אינו פדוי:
ולא בהקדישות. מפרש בגמרא:
כתב לכהן שהוא חייב ליתן לו ה' סלעים. משום פדיון בנו:
ובנו אינו פדוי. כדאמרינן בגמרא שמא יאמרו פודין בשטרות:
לפיכך. דאמרן חייב ליתן לו ה' סלעים אם רצה הכהן לתנם ולהחזירם לו במתנה רשאי אבל תקנתא אחריתי ליכא:
Tossefoth (non traduit)
כתב לכהן שהוא חייב לו חמש סלעים. בכתובות בריש הנושא (כתובות דף קב.) מייתי לה גבי פלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש דחייב אני לך מנה בשטר ופירש שם בקונטרס כגון שכתב לו בשטר ונתן לו בפני עדים ופליגי מדחשיב הודאה דאלימא מילתא בשטר אף על גב דלא א''ל אתם עדיי ור''ת מפרש כגון שבא לחייב עצמו באותו שטר אע''פ שאינו חייב לו כלום וצריך ליישב כל הסוגיא ושם פירשתי:
הַמַּפְרִישׁ פִּדְיוֹן בְּנוֹ, וְאָבַד — חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ''יִהְיֶה לָּךְ'' וּ''פָדֹה תִפְדֶּה''.
Rachi (non traduit)
יהיה לך ופדה תפדה. כשיהיה לך הפדיון אז יהיה פדוי. והאי קרא לאהרן אמר ליה רחמנא:

גּמ' מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי, דְּתַנְיָא: רַבִּי אוֹמֵר: בַּכֹּל פּוֹדִין בְּכוֹר אָדָם, חוּץ מִן הַשְּׁטָרוֹת. מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי?
דָּרֵישׁ רִיבּוּיֵי וּמִיעוּטֵי, ''וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ תִּפְדֶּה'' — רִיבָּה, ''בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים'' — מִיעֵט, ''תִּפְדֶּה'' — רִיבָּה.
Rachi (non traduit)
גמ' מיעט. כסף ולא מידי אחרינא:
רִיבָּה וּמִיעֵט וְרִיבָּה, רִיבָּה הַכֹּל. מַאי רַבִּי? רַבִּי כֹּל מִילֵּי, וּמַאי מַיעֵט? מַיעֵט שְׁטָרוֹת.
Rachi (non traduit)
מיעט שטרות. דלא חשיבי מידי:
וְרַבָּנַן דָּרְשִׁי כְּלָל וּפְרָט: ''ופְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ'' — כָּלַל, ''בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים'' — פָּרַט, (פדה) ''תִּפְדֶּה'' — חָזַר וְכָלַל.
Rachi (non traduit)
תפדה חזר וכלל. ואע''ג דהאי תפדה כתיב קודם לפרט אפ''ה דיינינן ליה בכלל ופרט כדאמרינן לקמן:
כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל, אִי אַתָּה דָן אֶלָּא כְּעֵין הַפְּרָט. מָה הַפְּרָט מְפוֹרָשׁ — דָּבָר הַמִּטַּלְטֵל וְגוּפוֹ מָמוֹן, אַף כָּל דָּבָר הַמִּטַּלְטֵל וְגוּפוֹ מָמוֹן. יָצְאוּ קַרְקָעוֹת — שֶׁאֵין מִטַּלְטְלִין, יָצְאוּ עֲבָדִים — שֶׁהוּקְּשׁוּ לְקַרְקָעוֹת, יָצְאוּ שְׁטָרוֹת — שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁמִּטַּלְטְלִין, אֵין גּוּפָן מָמוֹן.
Rachi (non traduit)
שהוקשו לקרקעות. והתנחלתם אותם וגו' (ויקרא כה):
אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְמָרִימָר: וְרַבִּי, רִיבּוּיֵי וּמִיעוּטֵי דָּרֵישׁ? וְהָא רַבִּי כְּלָלֵי וּפְרָטֵי דָּרֵישׁ בְּמַרְצֵעַ!
דְּתַנְיָא: ''מַרְצֵעַ'' — אֵין לִי אֶלָּא מַרְצֵעַ, מִנַּיִן לְרַבּוֹת הַסּוֹל וְהַסִּירָא וְהַמַּחַט וְהַמַּקְדֵּחַ וְהַמַּכְתֵּב? תַּלְמוּד לוֹמַר ''וְלָקַחְתָּ'' — לְרַבּוֹת כָּל דָּבָר שֶׁנִּלְקָח בַּיָּד, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי אוֹמֵר: ''מַרְצֵעַ'' — מָה מַרְצֵעַ מְיוּחָד שֶׁל מַתֶּכֶת, אַף כֹּל שֶׁל מַתֶּכֶת.
Rachi (non traduit)
הסול. ברוק''א בלע''ז:
הסירא. קוץ:
מכתב. עט:
וְאָמְרִינַן: בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי? רַבִּי דָּרֵישׁ כְּלָלֵי וּפְרָטֵי, ורבי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה דָּרֵישׁ רִיבּוּיֵי וּמִיעוּטֵי.
Rachi (non traduit)
ואמרינן. במסכת קדושין (דף כא.):
במאי קא מיפלגי רבי דריש כללי ופרטי. ולקחת כלל מרצע פרט ונתת באזנו חזר וכלל מה הפרט מפורש של מתכת אף כל של מתכת:
ורבי יוסי ב''ר יהודה דריש ליה ברבויי ומיעוטי. ומאי רבי רבי כל מילי ומאי מיעט מיעט סם:
אִין בְּעָלְמָא רַבִּי כְּלָלֵי וּפְרָטֵי דָּרֵישׁ, וְהָכָא כִּדְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.
Rachi (non traduit)
הכא. היינו טעמא דדריש ריבויי ומיעוטי כדתנא דבי ר' ישמעאל בשילהי אלו טריפות (חולין סז.) כל מקום שנאמר במים במים ב' פעמים כלומר כל מקום שנאמר ב' כללות זו אצל זו ופרט אחריהן כגון הכא את זה תאכלו מכל אשר במים אשר לו סנפיר וקשקשת במים דהיינו שתי כללות דמשמע דבכל מים בעינן סנפיר וקשקשת ופרט כתיב אחריהם בימים ובנחלים דמשמע בימים ובנחלים שנובעים הם בעינן סנפיר וקשקשת אבל הגדילים במים מכונסין מיתאכלי בלא סנפיר וקשקשת אין זה כלל ופרט לא דיינינן ליה בכלל ופרט אלא מטילין הפרט ביניהן ודנין אותו ברבויי ומיעוטי והכא נמי ופדויו מבן חדש כלל תפדה חזר וכלל הרי שתי כללות הסמוכות זה לזה והפרט אחריו הלכך בריבויי ומיעוטי דרשינן להו:
דְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ''בְּמַיִם'' ''בַּמַּיִם'' שְׁתֵּי פְעָמִים, אֵין זֶה כְּלָל וּפְרָט, אֶלָּא רִיבָּה וּמִיעֵט.
וְרַבָּנַן אָמְרִי: כִּדְאָמְרִינַן בְּמַעְרְבָא, כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא שְׁתֵּי כְלָלוֹת הַסְּמוּכִים זֶה לָזֶה — הַטֵּל פְּרָט בֵּינֵיהֶם, וְדוּנֵם בִּכְלָל וּפְרָט.
Rachi (non traduit)
ורבנן. דדרשי להו בכללי ופרטי סברי כדאמרינן במערבא:
וְלֹא בְּהֶקְדֵּשׁוֹת. פְּשִׁיטָא, לָאו דִּידֵיהּ נִינְהוּ! אֵימָא:
Tossefoth (non traduit)
אימא ולא הקדשות בכל אלו. בפסחים (דף לה:) ובהזהב (ב''מ נד.) מייתי גבי הקדש שחללו על גבי קרקע שאינן פדויין מדכתיב ונתן הכסף וקם לו משמע דמההוא קרא קא דרשי אבל אי אפשר לומר [כן] דבת''כ בפרשת ואם בחקותי דריש מוכל ערכך יהיה בשקל הקדש כדפירש שם בקונטרס ולא חש שם להביא אלא חד מקראי דכתיב בהו כסף גבי הקדש וכן מצינו בכמה מקומות שאין מביא עיקר הדרשה בכל דוכתא כדאייתי בקדושין (דף ג) בנעוריה בית אביה כל שבח נעורים לאביה אע''ג דבהפרת נדרים כתיב וכן גיטין (דף כא:) ספר כורתה ואין דבר אחר כורתה דההיא דרשא ליתא לרבנן אלא לר' יוסי הגלילי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source